אחים ג'רייס בע"מ נ' אליאס

החלטה

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת/הנתבעת במעמד צד אחד.

2.המדובר בתביעה שטרית שמקורה בשיק שנמשך מחשבונה של הנתבעת על סך של 170,000 ₪. הנתבעת הגישה בקשת התנגדות בהתבסס על טענת זיוף, והתנגדותה נתקבלה.

3.מאותו שלב, קצרה היריעה מלפרט את התנהלות הצדדים במסגרת השלמת הליכי הביניים ביניהם, אולם בכל מה שקשור לבקשה לביטול פסק הדין אציין כי ביום 18.9.06 לא התייצבה הנתבעת לדיון על אף שזומנה כדין, ולמרות זאת, נמנעתי מלהיעתר לבקשת התובעת למתן פסק דין נגדה, ונקבעה ישיבה נוספת ליום 19.11.06. אולם, גם לישיבה השנייה לא התייצבה הנתבעת, אי לכך, ניתן באותו היום פסק דין נגדה בהעדר.

הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק דין, וביום 17.1.07 נעתרתי לבקשה תוך חיוב הנתבעת בתשלום הוצאות לתובעת.

4.ביום 1.7.08 ולאחר שהסתבר כי מאמצי הצדדים מופנים בהטחת "האשמות" הדדיות אחד כלפי השני במסגרת קיום ההליכים המקדמיים, נתתי החלטה שבה הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות וקבעתי את התיק לישיבת הוכחות ליום 25.5.09.

לבקשת הנתבעת שהוגשה ימים ספורים לפני המועד הנ"ל, דחיתי את ישיבת ההוכחות הנ"ל ליום 29.9.09 שעה 11:00.

5.ביום 31.5.09 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה נוספת לדחיית ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 29.9.09 כאמור, בשל קיום דיון אחר בבימ"ש שלום קריות.

ביום 2.6.09 נתתי החלטה שלפיה נתבקשה הנתבעת לקבל את עמדת הצד השני לבקשה.

6.הנתבעת לא דאגה לקבל את עמדת הצד השני וזנחה את בקשתה הנ"ל, כפי שהסתבר בדיעבד.

7.ביום 9.9.09 ( 20 יום לפני ישיבת ההוכחות ) הגישה הנתבעת בקשה דחופה למתן הוראות לתובעת להמציא לידיה מסמכים שונים לשם השלמת תצהירי עדות ראשית מטעמה.

לאחר חילופי תגובות, ניתנה ביום 25.9.09 החלטה שלפיה נצטוותה הנתבעת להגיש את תצהיריה עד ליום 28.9.09 ולהעבירם ישירות לצד השני. בהחלטה הנ"ל צויין מפורשות כי ישיבת ההוכחות תתקיים במועדה.

8.ביום 29.9.09, דהיינו ביום שהיה קבוע לשמיעת ההוכחות, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה בהולה לדחיית ישיבת ההוכחות בשל הדיון האחר בבימ"ש שלום קריות. הבקשה נדחתה.

9.חרף זאת, הנתבעת ו/או בא כוחה לא הופיעו לדיון, ומשכך, ניתן פסק דין שהורה על קבלת התביעה ועל המשך הליכי ההוצל"פ כנגד הנתבעת.

10.ביום 11.10.09 הגישה הנתבעת בקשה בהולה לביטול פסק הדין הנ"ל. בבקשה נטען כי עקב טעות אנוש במשרדו של בא כוח הנתבעת, לא נרשם מועד הדיון ביומנו האלקטרוני או הידני.

התובעת מתנגדת לבקשה.

11.דיון

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים על רקע השתלשלות העניינים בתיק זה, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

אין חולק כי זכות הגישה לערכאות זכתה להכרה מעין חוקתית, ומשכך, ברגיל, בית משפט יבכר לרפא פגמים דיוניים באמצעות פסיקת הוצאות, על פני שלילת זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט. אולם אין המדובר בזכות אבסולוטית, שכן היא כפופה, בין היתר, להתנהגותו של מי שחפץ במימושה. עמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל ואח', תק-על 2005(2), 3004 ,עמ' 3005 באומרה:

"זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו."